פורסם בפייסבוק ב31.5.2019
אני שומר במשרד הרבה מכתבים מתלמידים לשעבר, כולם קרובים לליבי ואני מעיין בהם מפעם לפעם בהתרגשות. אך מכתב אחד, לא ארוך במיוחד, אני שומר תמיד קרוב, צהוב ומקופל היטב, כדי שיהיה נגיש, כדי שישמור עליי עירני.
"היה לי הרבה יותר נוח אם לא תהיה המחנך שלי" כתבה התלמידה שללא ספק השקעתי בה מעבר לכל תלמיד או תלמידה שאי פעם חינכתי. ימים ולילות, שבתות וחגים, בבית הספר ובפנימייה, בשיחות אישיות, שיחות יומיות עם המשפחה, התייעצויות מקצועיות. לא ויתרתי לה ולא ויתרתי לי. וזה בדיוק מה שפגע בה. היא פירטה איך כל הדברים שעשיתי מתוך אמונה שאני דוחף אותה להצלחה, היו בלתי נסבלים עבורה והיא לא מוכנה לשכוח.
"אני לא מתכוונת לעבור כיתה, אז תבחר, אם אתה רוצה שאני אצליח בחיים שלי". היא הציבה לי כמה אלטרנטיבות לבחירה והדגישה שאם אחליט לא לבחור, לא לעשות כלום, אז יצא שהיא לא תצליח בחיים. בקטנה.
זו לא הייתה כיתת החינוך הראשונה שלי וגם לא השנייה (כלומר, זו הייתה השלישית) והייתי די בטוח שאני יודע מה נכון לעשות ואיך. והנה פתאום קריאת השכמה. אולי אני לא יודע? או דווקא כן וצריך להתעקש? אולי אני לא האדם המתאים או שאני בדיוק כן? אולי אני גם יודע וגם מפספס... והבחירה בידיי, האם תצליח בחיים.
די מהר הבנתי שהבחירה לא בידיים שלי. הדבר היחידי שהיה קריטי עבורי להבהיר לתלמידה בשיחה היה שההצלחה שלה היא בידיים שלה. הדגשתי שאני יכול להיות צודק או טועה, אבל אני לא המנהל של החיים שלה ולא הקובע אם תלמד או לא, אם תתקדם או לא. גם אם היא לא יכולה להחליף אותי כמחנך ואת הדרישות שלי, היא לא חסרת אונים. כל דבר שהיא עושה הוא בסוף הבחירה שלה ולא שלי. היא לא אמרה לי מילה, במשך יותר מחודש. ואני המשכתי בשלי, אך יותר בעדינות, יותר בזהירות.
זה סיפור עם סוף טוב, אפילו טוב מאד, כך יצא. הקשר בנינו התחזק, התלמידה החלה להיפתח ולפרוח ובסוף השנה נפרדנו בעצב ובכל פעם שהייתה רואה אותי בכפר הייתה צועקת "יא בוגד, איך עזבת אותנו?" והייתה צוחקת ובאה לספר איך הולך לה. עד שיום אחד עזבה.
אבל המסר שלה עדיין משמש לי תמרור אזהרה. איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו עושים את הדבר הנכון? עם כל התכנון, החשיבה המקצועית והניסיון עדיין אין לנו שום ידיעה ברורה מהי השפעת הבחירות שלנו. אנחנו רוצים לחשוב על עצמנו כמקצוענים, מדברים על הוראה קלינית וקוראים מאמרים ובסוף יושבת בקצה הכיתה תלמידה ולא ברור אם מה שעשית הוא בדיוק מה שהיא צריכה, או בכלל לא, או שבערך. הרבה מחשבות, הרבה כוונות טובות, אבל ודאות אין. ואולי היא לא תצליח בחיים, אז תבחר.
בימים אלו בהם אנחנו מכינים כיתות חינוך לשנה הבאה, כולל כיתת חינוך חדשה בשבילי עם כמה וכמה תלמידים שלא ביקשו ולא בהכרח רוצים שאהיה המחנך שלהם, אז אני תוהה ומזכיר לעצמי שצריך להיות גם וגם. גם הכי מתוכנן וגם גמיש במיוחד, גם לשמור על ביטחון מקצועי וגם לשמור על צניעות, גם עם חשיבה מעמיקה ומותאמת אישית וגם עם יכולת לקלוט את הטעויות של אותה החשיבה בדיוק. והאם יש לי את היכולות לקיים דברים כה סותרים בעת ובעונה אחת? לא בטוח בכלל, אבל אני יכול לבחור לנסות.