פורסם בפייסבוק ב17.11.2018
איננו מכירים את האנשים שאנו מחנכים אנחנו יודעים את מה שרואים או שומעים במקרה הטוב זה יותר מאוסף נתונים אנחנו יודעים את מה ששואלים
בוקר אחד הגעתי מוקדם במיוחד למשרד בדרך שמעתי נגינת פסנתר יוצאת מן הכלל מודה שלא ציפיתי לראות את התלמיד שניגן ישבתי מופתע, מתמוגג, תוהה, נהנה בסיום, לפני שהוא קם, הסתובב אליי ואמר הנה עוד דבר שאתה כבר לא צריך ללמוד עליי
זו התקופה, פחות או יותר, של מועצות פדגוגיות בניהול נכון זה מופע מזוקק של חשיבה חינוכית יושבים יחד מבוגרים ומנסים להבין מה טוב לילד רק שהילד תמיד נשאר בחוץ המבוגרים הם אלו שמכירים אותו והוא, לפעמים, בכלל לא ידע שהוא כזה
אז עשיתי לי כלל כמחנך (ולרוב עמדתי בו)
לא להניח מראש שאנחנו מכירים את התלמידים
לפתוח במה שהם רוצים לספר
להכין את המועצה איתם יחד
ההנחייה היא פשוטה
"אני רוצה שתדעו שאני..."
להשלים משפט אחד ולפתוח חלון ענק
משב רוח של פרטים קטנים, עולם ומלואו
אנחנו חייבים לזכור שאיננו מכירים את האנשים שאנו מחנכים אנחנו יודעים את מה ששואלים