פורסם בפייסבוק ב8.2.2019
"האדם הרגיל מתאים את עצמו לעולם. האדם שאינו רגיל מתעקש להתאים את העולם אליו. מכיוון שכך, הקידמה כולה תלויה באדם שאינו רגיל" (ג'ורג' ברנרד שו)
למה אתה מתכוון כשאתה אומר "חינוך לשינוי?" שאלו אותי אתמול בטלפון. טוב ששואלים אותך לפעמים, כדי שתוכל להסביר גם לעצמך. איני חושב שהסברתי את עצמי כל כך טוב, כי שמעתי את עצמי מדבר בססמות במקום לומר שחינוך לשינוי מתחיל בפרפר אחד קטן.
פרפר אחד קטן במקום כלשהו בזמן מסוים היה יכול לשנות את כל העולם. זה מה שאמרנו בכיתה לפני כמה שנים כאשר הוצגה המטלה האהובה עליי בכל הזמנים- אפקט הפרפר.
פרפר אחד קטן יכול היה לשנות את מהלכה של מלחמה שלמה. הייתכן? אולי. שווה מחשבה. כל אחת והמוקד שלה, כל אחד וצירי הזמן שבחר, כל אחת והשינוי שיצרה, כל אחד ומשק הכנפיים שלו. מלחמת העולם הראשונה הסתחררה ונפתחה לתהפוכות הגורל, האדם והזמן. מעולם היא לא הייתה נראית מעניינת בעיניי כמו בימים בהם ראיתי אותה דרך עיניי התלמידים והפרפרים שלהם. המלחמה כבר לא תשתנה ולא ברור אם הייתה יכולה להשתנות, ההיסטוריה חקוקה בדברי הימים ולא בתרגילים מחשבתיים של תלמידיי בי"ס. אולם, התודעה וההבנה שלנו בהחלט יכולים להשתנות.
חינוך לשינוי אינו מתחיל במהפכות גדולות, אלא במחשבות קטנות. אין שינוי ללא דמיון, ללא גמישות מחשבתית וללא תעוזה רעיונית על גבול הגיחוך. אלו באים הרבה לפני כל מאבק והם הראשונים אותם ניתן לכבות. יכול האדם לרצות להתאים אליו את העולם, אך אם מכלה את ימיו רק בלחקות, לפרש ולסכם את העולם כפי שהוא היום, או כפי שהיה בעבר, לא יהיה בו העוז לחשוב שהעולם יכול להיות אחרת מכפי שהוא עכשיו.
אני נוהג לומר שתפקיד החינוך אינו שינון המציאות, אלא שינוי המציאות.
אולם, בבית הספר האדם הרגיל מתרגל למציאות ומתרגל את המציאות. זו חווית היסוד. לכן, לפעמים אני חושב שרצוי כי לפני שנתחיל לשנות, נפסיק לשנן. אולי נתחיל בלהעניק לתלמידים כנפיים ולאפשר להם לעוף בתוך תחומי המחשבה. שזו תהיה החוויה הרגילה שלהם. זו אינה משימה פשוטה בהתחשב בתשתית הלמידה שהתמסדה בבתי הספר, אך לפעמים אפשר להתחיל בקטן. למשל, בפרפר אחד...