בגלל החופש

פורסם ב8.7.2013 ב'הגיע זמן חינוך'



למה בחרתי להיות מורה? בגלל החופש.

לא החופש הגדול או החגים. אלא בגלל התחושה ברגעי החופש הקטנים, כאשר יש הפסקה קטנה מרצף העבודה. הרגעים בהם אני מגלה חיוך קטן שמתפשט על פניי כשאני מהרהר במה שאני עושה. כאשר יש לי חופש לחשוב על העשייה החינוכית, על התלמידים, על התהליך שאנחנו בתוכו. על כך שהעבודה שלי היא אנשים. ומחשבות.


בגלל רגעי החופש בסוף היום או בפתחו, לפני שהחלה העבודה, אבל הראש כבר מתעסק בה. כשאני מבין שאני הולך לישון וקם בבוקר עם מטרד נפלא, לדאוג לתלמידים שלי. רגעי החופש הממש מהירים באוטו, בהמתנה בתור, בעלייה במדרגות, בהם אפשר להפליג ברעיונות חדשים, בדרכים חדשות להעביר מסרים, לבנות חוויות, לפצח קשיים אנושיים. רגעי החופש בהם כל העולם, כל דבר שאתה נחשף אליו, נראה כעזר שיכול להיכנס איתך לכיתה.

בגלל שבשבילי חינוך הוא החופש מכבלי העכשיו. החופש להסתכל על המציאות לא רק כמו שהיא ברגע זה, אלא כפי שאנחנו שואפים שתהיה. בגלל החופש לראות את התלמיד לא רק בדמותו הנשקפת בהווה, אלא כאדם שהוא יכול להיות בעתיד. בגלל החופש להסתכל על הזמן כמשאב שמשחק לטובת כל הצדדים. בגלל החופש לחשוב שבעתיד החברה שלנו תראה אחרת, טובה יותר, גם אם זה בכלל לא נראה כך.

בגלל החופש מציניות שמאפשר לומר בכל בוקר שאכפת לך מאנשים ולהאמין לעצמך. בגלל החופש מהמבט על בית הספר כמוצר מוגמר כפי שמסתכלים עליו מבחוץ. החופש לשנות. בגלל החופש להיות אופטימי. למרות שהמערכת קשה ואולי מובילה להיפוכו של כל החופש הזה, ומורים פורשים ונשחקים, יש לי את החופש להיות צעיר ותמים ולהאמין שזה אתגר שאצליח בו.

ובגלל שאחרי החופש אפגוש שוב תלמידים ואזכה ללמד אותם משהו.