הימין החדש

צודק נפתלי בנט. וגם מטעה.

פורסם בפייסבוק ב2.3.2019



מאז שהפכתי למורה לאזרחות התחלתי לקרוא באופן תדיר ומעמיק יותר את עמדות הימין ולמדתי להבין יותר ולכבד עמדות רבות מעמדותיהם. בשנים האחרונות העמקתי את היכרותי עם נבכי הקונפליקט ועם עמדות פלסטיניות אליהן אני חשוף יותר מבעבר ומבין, כך נראה לי, מעט יותר טוב. בהרבה מקרים אני חושב שהימין מבין את עומק הסכסוך יותר טוב מהשמאל. זה שם אותי במקום, אני חייב להודות, מעט מאתגר.


גם אם נשים בצד את הנחות העבודה כי בלאו הכי התרחיש הסביר למו"מ הוא מדינה פלסטינית ללא צבא וללא חזרה בלתי מבוקרת של פליטים, עדיין יש דברים בגו. הסכסוך אינו ולא היה מעולם על 1967, מהותו הוא 1948 ומקורו עוד לפני כן. על כן, כל הסכם עתידי יכלול פשרה כה כואבת לצד הפלסטיני עד כי בלתי ניתן להבטיח שתוצאותיו המיוחלות כגון "קץ הסכסוך" ו"קץ לתביעות" יצליחו להחזיק מים. כל הסכם פשרה יכלול סיכונים לא מבוטלים כולל, אולי, חלק מאלו המתוארים על ידי בנט. את הסיכונים האלו ניתן למזער במידת מה, אך לא ניתן להעלימם לחלוטין.


עם זאת, מה שמעניין בעיקר בדבריו של בנט* אלו הדברים שהוא לא אומר. אף פעם. הנה שלושה דברים שלא זכיתי עוד לשמוע את בנט מתייחס אליהם:


1. האלטרנטיבות- ודאי שהסכם מדיני המתבסס על פשרה יכלול סיכונים. כל סיום של קונפליקט בדרכי שלום כולל הזדמנויות אדירות לצד סיכונים. הדבר שצריך לעמוד למול הסיכונים הללו הן האלטרנטיבות. ומהי בדיוק אותה אלטרנטיבה שמציע לנו הימין החדש? בנט לא מציע שום קיר ברזל, נהפוכו, הוא מציע התפלשות משותפת בבוץ. איך בדיוק תתנהל לאורך שנים היישות ה"כמעט מדינתית" שבנט מציע (אשר באופן אבסורדי מעט מבוססת על הקונספציה הזמנית של הסכמי אוסלו)? כיצד היא תבטיח לנו היעדר סיכונים? איך בדיוק הולך בנט למנוע התעצמות של יישות שאינה נשלטת על ידי ישראל? איך הוא מתכוון לנהל את אכיפת החוק בחיכוכים בין ישראלים ופלסטינים ביהודה ושומרון? איך הוא מבטיח למנוע התקפות ביטחוניות אם הוא לא השליט? ואם הוא כן השליט, אז איך יימנע התקפות מדיניות המתבססות על דרישות לאזרחות שווה במדינה השולטת? איך הוא מבטיח לנו שלא נמצא עצמנו או בכאוס ביטחוני או בפלונטר אזרחי עם מליוני פלסטינים שלא רוקדים לפי החליל שלו? בנט לא יכול, גם אם ירצה, לתת תשובות נחרצות לכל השאלות האלו ולעולם לא יוכל להבטיח עתיד אשר הנו ב100% נטול סיכונים. הוא משאיר לנו לעשות את אמדן הסיכונים בין אלטרנטיבות, אך זאת מבלי באמת לספר לנו עד הסוף מה היא האלטרנטיבה שלו.


2. השאיפות- מה שהימין החדש מחביא הוא את הימין הישן. הימין הישן לא חשש לומר מהן השאיפות האמיתיות שלו ולא הסתיר את סדרי העדיפויות. בעוד בנט מתהדר בנימוקים ביטחוניים ומדיניים, צריך לזכור את השאיפות המוצקות של הימין והן נעוצות בחשיבות האדמה, כל פיסת אדמה בארץ ישראל השלמה ולפעמים אף מעבר לכך. הצבת קרקע כאלמנט ראשון בסדר עדיפויות, מסיבות אידאולוגיות ולרוב דתיות, היא דבר לגיטימי. אך חובה על כל אחד מאתנו לבדוק היטב אם תפישה זו תואמת את סדר העדיפויות והערכים שלנו. האם שליטה בכל קרקע גוברת ערכית על חיי אדם? האם התבצרות בכל גבעה וגבעה הנה חשובה יותר מערכים כמו חופש ושוויון? עד כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת וכמה אנחנו מוכנים לשלם בשביל עוד יישוב? עוד מעיין? עוד קבר? עוד כביש גישה? מי שחושב ששלטון הימין יסתפק בהתיישבות הקיימת אינו מביט בשאיפות הימניות בעיניים פקוחות. את המחירים הפוטנציאליים של הרחבת מימוש השאיפות האלו חובה לקחת בחשבון.


3. השנאה- המצב בו אנחנו חיים הוא מצב מורכב של אי ודאות. בתוך המצב הזה שלא ברור, לא לימין ולא לשמאל, איך יוצאים ממנו ומה בדיוק אנחנו מנסים לעשות, עדיין צריך לתחזק מערכת הצדקות איתנה שתפעל ותגן עלינו. לצערי, מערכת ההצדקות החזקה ביותר נובעת מטיפוח שנאה. שני הצדדים מוכרים אשליות ואופטימיות יתר ביחס לאופי העתידי של ההצעות שלהם, אך בימין מטבלים זאת גם בשנאה. שנאה שמתחזקת את עמידות השליטה בעם אחר. מי שלא הסתובב מספיק ביהודה ושומרון ולא קרא מספיק טקסטים מחוגיי "איחוד הימין" אולי לא מבין עד כמה מטופחת השנאה לערבים. השנאה מאפשרת לנו לא להבחין בכאב ומסנוורת אותנו מלראות מחירים אנושיים. השנאה גורמת לנו לתפוס כל אחר כ"אויב". ה"אויב" הזה הולך ומתרחב ונכנס עמוק לשדרות החברה הישראלית בהכלילו ציבורים רבים בתוכנו. בנט לעולם לא יאמר שהוא שונא, אך גם לא יתייחס לשנאה האוחזת בקרובים אליו אשר אינם רוצים ערבים לידם בבתי חולים, לא מעוניינים להשכיר דירתם להומואים או לא סולדים מעידוד אלימות נגד שמאלנים. שנאה יש גם בקרב הפלסטינים (אני מעריך שבכמויות עצומות), אך על אף שהיא כמובן משפיעה עלינו ביטחונית, היא מנת חלקם והם הנושאים הראשיים בהשלכות החברתיות שלה. גם השמאל מאמץ לחיקו שנאה (למתנחלים, לביבי, לליכודניקים, לחרדים, לדתיים...) וכדאי שנתעורר ונקיא אותה מאתנו ויפה שעה אחת קודם. אולם מעל הכל השנאה מפוררת את החברה הישראלית כולה ומסכנת לא רק את הלכידות אלא את עצם הקיום שלנו פה יחד. האם לאורך שנים נרצה כולנו להיות כאן אחד עם השני? האם מדינה שהשנאה הופכת להיות צרובה בDNA שלה ומקהה את חושיי אזרחיה היא המדינה בה אנחנו רוצים לחיות?


בשורה התחתונה, עם כל ההבנה לעמדות של בנט, שקד והימין החדש, אני מעדיף לבסס את הבחירה שלי על אלטרנטיבות וסיכונים אשר אני מכיר ותואמים לסולם הערכים שלי ולמדינה בה אני שואף לחיות.


*הפוסט פורסם כהתייחסות לסרטון הזה: https://www.youtube.com/watch?v=TK4geoAIUro&feature=youtu.be&fbclid=IwAR0yuEIYBGX-jLz45pYf12YMYqSVxbBJ7z1GPzLlmlfyOi4yOdI13Silu-g