לעשות שוק

פורסם בפייסבוק ב18.1.2019


מה אחד הדברים הכי גרועים שיכולים לקרות למורה? שלא יבינו אותו. גרוע מזה, שיחשבו שהוא מבזבז את הזמן. גרוע מזה, שיחשבו שאין לו מושג מה הוא עושה. גרוע מזה, שיחשבו שהוא עושה שטויות, עושה שכונה, עושה שוק.


בהתאם לכך, הפחד "לא להתמקד בחומר" הוא פחד נפוץ, עמוק ומשתק.


אני דווקא בעד לעשות שוק. עד כדי כך בעד שלפני שנתיים לקחתי שכבה שלמה למקום נפלא- לשוק. לפעילות הלימודית שעשינו בשוק (ניסיון ללמד אנשים משהו בעזרת שקל אחד) היה אמנם קשר ישיר למושגי יסוד בקורס שלנו, אך אני מסופק שעד היום כל התלמידים באמת הבינו את הקשר בין הפעילות למושגים. לא טרחתי רבות על ההסבר בנוגע לסיבה שאנחנו בשוק, כי החוויה של השוק עיקרה לא היה הקניית מושגים, אלא עניין תפיסתי. ליתר דיוק, ערעור תפיסה. משהו שחשוב לחוות, אך לא חשוב להסביר. לפעמים דברים שאנחנו לומדים דורשים חוסר הסבר.

לפעמים בא לי לעשות שכונה. לכן לפני ארבע שנים התפזרו בשכונות שונות באזור התלמידים שלנו והריצו קמפיינים שהם עשו לנושאים אזרחיים לבחירתם. הם לא קראו להצביע למפלגה מסוימת, אלא עצרו אנשים ברחוב והסבירו להם על ה"חוק הנורווגי" או על "בחירת שופטים" וסיפרו להם מה עמדתן של מפלגות שונות בנוגע לנושא שלהם. את החלק ה"לימודי" של הפעילות הזו היה אפשר לעצור בכיתה, שעות רבות "בוזבזו" על מרדף (לרוב עקר) אחרי אנשים ברחוב, בפארק, בקניון. את החומר התלמידים הבינו כבר כאשר כתבו את הקמפיין שלהם. אבל, למידת אזרחות ללא מעשה אזרחי היא לקויה. אפשר להסביר את זה, אך זה בעיקר צריך לדבר את עצמו.

השבוע התחשק לי ממש (ממש) לעשות שטויות. לקחתי כל מיני דברים ורודים שהיו זרוקים ברחבי בית ספר (ובאמת שאין לי מושג למה הם משמשים או אי פעם שימשו), אספתי מגוון שטויות שהיו לי במשרד וביקשתי מהתלמידים לעשות מהכל משהו מועיל. זהו. הם לא יכתבו על זה עבודה להגשה בנושא גמישות מחשבתית כיסוד לתודעת שינוי, לא חיברנו את זה לתיאוריות על יצירתיות ולא כתבתי על הלוח אלמנטים של שיתוף פעולה מתוך היצירה. יכולתי לעשות את זה, אבל זה לא תמיד נחוץ. בנקודת הזמן הזו חשבתי שזה הדבר הנכון להם (ולי) כדי שנוכל להתקדם הלאה בלמידה. אני חושב שזה עבד, אך ימים יגידו. בדרך כלל זה עובד.

למען הסר ספק, אני מאמין גדול בהמשגה, בהוראת מיומנויות שמתווכת מילולית את המיומנות הנלמדת וגם ביצירת קישורים מנטליים באופן מפורש בכיתה. אך למידה, מה לעשות, היא הרבה יותר מהבנה של מושג או משוואה. למידה היא הלך רוח ומחשבה, היא שינוי תפיסה, היא חוויה רגשית והיא הפנמה המגיעה מתוך עשייה.

כל זה מזכיר לי כי בשנתי הראשונה כמורה מן המניין היו שניסו לעזור לי ולהסביר ש"בית ספר זה לא צופים". כדי להראות שהבנתי את המסר, הבאתי סנדות לבית הספר ובנינו יחד מגדל, בלי הרבה דיבורים. אבל זה כבר שייך לפוסט אחר.

בכדי לסכם, כדי שחלילה לא תגידו שלא הבנתם, אני חושב שאם המורה מאמין במשהו ויודע מה משרתת החוויה שהוא יוצר, אז לפעמים צריך לשים את ההוראה העיונית וההסברים בצד ולעשות.

אהה, ואם אתם כבר עושים שוק, תעשו טובה ותקנו לי עגבניות שר

Drop Me a Line, Let Me Know What You Think

© 2023 by Train of Thoughts. Proudly created with Wix.com