פורסם בפייסבוק ב5.10.2018
במהלך הקיץ פגשתי אנשים שעמדו בפני ההתנסות הראשונה שלהם בהוראה וביקשו שנדבר על "איך מתחילים". איך ניגשים לבניית תכנית הלימודים? איך בוחרים נושאים לשיעור? איך גורמים לתלמידים להתעניין? איך בוחרים מה לעשות? מאיפה מביאים רעיונות טובים?
למרות שהתשובה שלי הייתה לגמרי אינטואיטיבית ולא איזו משנה סדורה, שמתי לב שחזרתי על עצמי כל פעם מחדש- תתחיל/י מעצמך.
מה פתאום מעצמי? אנחנו באנו לעשות למען האחר, הגענו מתוך שליחות. אני רוצה שיהיה להם טוב, שהם יצליחו, שהם יסתקרנו. יש תכנית לימודים שאני חייב להעביר והם חייבים ללמוד. לא באתי לכאן בשבילי. בכל זאת, אני אומר, תתחיל/י מעצמך. לפני הכל שבי ותקראי כמה דברים שמסקרנים אותך בנוגע למה שתלמדי. נסה לראות מה אתה עדיין לא יודע, מה מרגש אותך כשאתה עובר על הנושאים בתכנית. תשאלי את עצמך איפה עצרת רגע ואמרת- וואו, הייתי רוצה ללמוד על זה עוד, הייתי רוצה לדעת על זה אחרת. תראה מה גורם לך לחייך, להגיד "את זה אני חייב". תסתכל/י קודם כל על עצמך, הכי אגואיסטי שאפשר, הכי אני.
חלק מהרעיונות הטובים ביותר יוצאים כאשר אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים, כאשר אנחנו בתמונה עם התשוקה שלנו והסקרנות שלנו. בשנה הראשונה כמורה להיסטוריה בחטיבה הייתי צריך לעשות המון השלמות חומר לפני תחילת השנה. ישבתי ימים על גבי ימים בספרייה וקראתי. דמיינתי שיעורים וקראתי, קראתי ודמיינתי שיעורים. שאלתי את עצמי המון שאלות. ככה התפתחו שיעורי הבית שהיו בעצם חידות. כל סוף שבוע הייתי מפרסם חידה על משהו שקשור לחומר של השיעור הבא. משהו שסקרן אותי או תפס את תשומת ליבי.
זה לא שינה אם התלמידים קלעו לפתרון שלי, כל שהם היו צריכים לעשות זה לתת איזה ניחוש מושכל ולהעלות אותו לקבוצה בפייס. כך התחלתי, כך היה כל שבוע. היה כיף. לקרוא את הניחושים שלהם היה משיאי השבת שלי. עד היום אני פוגש לפעמים הורים שמספרים לי כי הם מתגעגעים לחידות של יום שישי בערב, לזמן בו כולם ישבו וניסו לחשוב היסטוריה יחד.
יש לחלקנו נטייה לחשוב שאם הגענו מתוך שליחות ואכפתיות לתלמידים, אז אנחנו צריכים להשאיר את עצמנו בחוץ. לא להתמקד במה שעושה לנו טוב. לדעתי, זה שגוי. בפועל אנחנו עושים דברים שאנחנו אוהבים. יש שאוהבים את ה'שואו' בשיעור, יש שאוהבים להרגיש נחוצים, יש שאוהבים את הסמכות ויש שאוהבים את הרכות בקשר עם תלמידים. יש שאוהבים את ההקשבה ויש שאוהבים להיות נותני עצות. אנחנו מוצאים בתוך ההוראה את שאנחנו אוהבים, לפעמים בלי לשים לב.
אז מה רע אם גם נתמקד קצת בלאהוב ללמוד?
*התמונה היא חלק מאחת החידות הראשונות שעסקה במהפכה הלשונית (מתוך פרק בספרו של יובל נוח הררי "קיצור תולדות האנושות" שבחרתי ללמוד בתחילת כיתה ח' על אף שלא נכלל בתכנית הלימודים). הרעיון היה לנסות ולמצוא את הקשר שלה למהפכה.