סירת מירוץ או סירת מפרש?

פורסם בפייסבוק ב24.10.2016

הערב פגשתי תלמיד שלי מחברון שאביו נפטר במפתיע במהלך החג. שוחחנו והתכתבנו ואף התכוונתי לנסוע לניחום אבלים, דבר שלא הסתייע בסופו של דבר. הוא תלמיד מקסים, אהוב בבית הספר על כולם, וליבי יוצא אליו.

אם היו מספרים לי לפני מספר שנים כששירתתי בחברון כי אכיר את הצד השני, האישי, של האנשים שחיו מולי כחייל אני לא חושב שהייתי קונה את זה, גם אם האמנתי שאני צריך להכיר. נראה היה שהחיים מתקדמים לכיוון אחד.

והנה פתאום באה הרוח והובילה חזרה לחברון מכיוון אחר.

זה הזכיר לי את השיחה שהייתה לי עם כיתת החינוך שלי לפני החגים בנמל תל אביב. בשביל מה באים לנמל? כדי לדבר על החיים כמובן (ולבלות קצת בשמש).

בתחילת השנה יצאנו לתהליך שאני קורא לו "כיצד אנחנו מספרים לעצמנו את הסיפור על עצמנו?" ובו אנחנו מנסים לאט לאט להבין איך אנחנו טווים את הדרך בה אנחנו מסתכלים על עצמנו, בוחרים את הבחירות שלנו ושופטים אותן.

כך הגענו לנמל עם מחברות הכתיבה האישיות שחילקתי להם בשיעור הראשון ובהן הם כבר כתבו שלושה סיכומי שבוע קצרים שעל חלקם גם הגבתי אישית. משם הם התפזרו בכל הנמל והתבקשו לצפות בסיטואציה ולכתוב בעקבותיה סיפור קצר, כל דבר שבא להם. כשהם סיימו ביקשתי דבר פשוט- לספור. הם התבקשו ללכת אחורה במחברת, לכל סיכומי השבוע והסיפור החדש שיצרו ולספור כמה פעמים הם מתארים סיטואציות באופן סביל וכמה באופן פעיל, מנקודת המבט של האדם המרכזי בסיפור. כמה פעמים נראה שאדם רק מגיב לדברים שקורים לו וכמה פעמים הוא יוצר את המציאות שבה הוא נמצא. לאחר הספירה שאלתי שאלה מוזרה (שעלתה לי בעקבות קריאה בספר נפלא שקיבלתי כמתנת פרידה בשנה שעברה: "כוס הקפה שגרמה לי להתאהב"): האם החיים הם כמו סירת מנוע או כמו סירת מפרש? הדיון שקיימנו אחר כך על רצפת הנמל היה מרתק ומפתיע. עד כמה אנחנו שולטים בכיוון בו מתקדמים חיינו? כמה מההחלטות שלנו הן תגובות וכמה מהן הן יוזמות שלנו? האם סטייה מהמסלול שתכננו לעצמנו אומר שאיבדנו כיוון?

לדעתי, שאותה לא אמרתי לתלמידים, החיים דומים הרבה יותר לסירת מפרש. דברים מפתיעים ולא צפויים קורים לנו ואנחנו מגיבים ומשנים נתיב, אך יש ביכולתנו לנצל את הרוח לטובתנו במידה ויש לנו בכל זאת מצפן פנימי מסוים ורצון להתקדם לכיוון כלשהו, בדרך זו או אחרת.

התשובות ל התלמידים היו לא פחות טובות משלי, כך שתשובה ממש אין לי לשאלה הזו. אבל נראה לי שזו תהייה טובה, במיוחד לקראת סיום תקופת החגים מלאי חשבון הנפש האלו. אחרי החגים שמח לכולם.