נשלח למכון אבני ראשה (מאי 2017)
"לו החלטנו להגן על הקניונים מן הסערות אזי לעולם לא היינו זוכים לראות את היופי האמיתי של גילופיהם" (אליזבט קובלר-רוס).
כתיבת ערעור לאחר אי הצלחה במיונים לקורס אינה דבר נעים ומעודד. הדבר מעורר אי נוחות כפולה ומכופלת כאשר מדובר בערעור נוסף לאחר אי הצלחה בפעם השנייה בתהליך הקבלה. אף על פי כן, אני רואה בתהליך זה גם כמשהו בריא עבורי, מחזק. הסיבה הנה כי הכישלון הוא חלק מתפיסת עולמי החינוכית. אני מאמין בכישלון.
מתוך אמונה זו אני מוצא לנכון לתת לתלמידים משימות בלתי מוכרות לחלוטין העשויות להסתיים במפלה. אני מצפה מהם ללמוד דברים שלא נלעסו ועובדו לגמרי עבורם. אני בוחר להציב בפניהם באופן מתמיד את הקונפליקטים הקיימים במציאות הסובבת אותם ולאפשר להם להתמודד איתם מחוץ לאזור הנוחות שלהם.
כמורים אני חושב שעלינו לנסות כל הזמן דברים חדשים ולאתגר את עצמנו בדרך בה אנו בוחרים ללמד. אני מצפה לעימות עם ידע חדש, עם שאלות גדולות ועם פרויקטים מורכבים. אני חושב כי עלינו להכיר בטעויות שלנו מול התלמידים, להתנסות בבקשת סליחה ובהפגנת למידה אישית מדברים ותהליכים שלא צלחו.
כמנהל אני בוחר לשתף את התלמידים שלי במקומות בהם נפלתי בעבר, לחשוף בפניהם אפילו נקודות שפל כמחנך. אני בוחר אתגרים חדשים, רגישים ככל שיהיו, כדי לייצר הזדמנות למידה.
אני יודע כי ייתכן שהגישה שלי אינה השגרתית ביותר. מעולם לא ניסיתי או שאפתי ללכת דווקא בתלם ואולי זו נקודת חולשה, אם כי אני רואה בה גם את היתרונות כמחנך ומנהל. במהלך שנותיי במערכת החינוך זכיתי להזדמנויות רבות ליצור דברים חדשים, להצליח ולהיכשל. איני יודע במה נעוצה אי קבלתי לקורס ואין כלל מן הנמנע שמאות אנשי החינוך אשר התקבלו במקומי הנם ראויים ומתאימים יותר ממני למצופה בקורס זה. אולם, עודי מאמין שיש לי נקודת מבט ייחודית המלווה בתובנות מגוונות, כך שאוכל לא רק להיתרם רבות, אלא גם לתרום לאחרים.
אשמח ואודה לכם אם תשקלו בחיוב את השתתפותי בקורס המנהלים בשנת תשע"ח.