"פשוט תגיד להם שזה היום הולדת שלך. בטוח ישחררו אותך מהמילואים"

פורסם בפייסבוק ב2.5.2015


"פשוט תגיד להם שזה היום הולדת שלך. בטוח ישחחרו אותך מהמילואים"


משפט שאמרו השבוע התלמידים שלי כששמעו שלא אהיה בבית הספר ביום ההולדת, אלא במילואים. כמה תמימות. החיים כל כך לא מסובכים. פשוט.


הפשטות הזו צפה שוב, באופן מאד שונה, כשחזרתי מהמילואים לכפר.

הגעתי בדיוק בזמן לארוחת ערב ונכנסתי לחדר האוכל של הפנימיה עם המדים. לא צפיתי את גודל ההתרגשות. תלמידים עצרו, שאלו, רצו לדעת פרטים על פשר 'התחפושת'. בקצה חדר האוכל עמד תלמיד אחד המום.


זה תלמיד שאני מחבב במיוחד, אף פעם לא באמת לימדתי אותו, אבל אנחנו בקשר טוב עוד מהתקופה שהייתי רק מורה מחליף, הוא מגיע מידיי פעם להתייעץ, לדבר וכמובן, להתווכח. הוא ימני, אפשר בקלות לומר ימין קיצוני. שמעתי אותו פעמים רבות אומר דברים קשים לעיכול, מתבטא בחריפות, בלילות של תגבורים קורה לפעמים שאני מגיע וכל החברים שלו מעודדים אותו "נו, תגיד לו, תגיד לו", ואז הוא אומר, ואני מקשיב, ומסביר ומקשיב.

בקיץ, בזמן צוק איתן, היה לו קשה מאד עם חמ"ל השפיות שהפעלנו בבית הספר, הוא תקף דרך הפייסבוק את הרעיון וגם תלמידים שהשתתפו בו.

התקשרתי אליו. הייתה לנו שיחה ארוכה וטובה, אך היא הסתיימה באמירה "גילי, אתה יודע שאני מעריך אותך והכל, אבל אתה חולה. כלומר, כולכם השמאלנים קצת חולים בראש עם המחשבות ההזויות שלכם". טוב, יש גבול לכמות הבנה שאפשר להשיג בטלפון באמצע החופש הגדול.


אז הוא התקרב אליי עם עיניים פעורות והתחיל להפגיז בשאלות "למה אתה עם מדים?" (חזרתי ממילואים), "מה, היית בצבא?!" (כן, אני מבין שאתה מופתע. כמו שאתה רואה זה לא נגמר, אני עדיין בצבא לפעמים. מחייך), "ואתה קצין? פיקדת על חיילים" (כן, אתה כבר יודע שאני אוהב להגיד לאנשים מה לעשות), "הרבה חיילים" (כן, יחסית הרבה), "איך זה קרה?" (רציתי, יצאתי לקורס, ועבדתי קשה כדי להיות מפקד טוב) "איפה?" (בתותחנים), "זה קרבי, לא?" (כן, אפשר להגיד), "ו...." (בוא, כדאי שנשים את הכלים במדיח, קח זמן לעכל את זה).


רציתי לשאול אותו למה הוא כל כך מופתע, אבל לא רציתי להביך אותו.

לא יכולתי שלא להיזכר בסדנה שהעברתי לפני כמה שנים לתלמידים מישיבה תיכונית בהתנחלות מסוימת. הצגתי להם סיטואציה שכללה איש שמאל, תל אביבי, אם אני זוכר נכון, שמשרת בצה"ל. אחרי שתיקה קלה מישהו אמר את מה שהם חשבו "אבל, איך זה אפשרי? שמאלני שמשרת בצה"ל? הם הרי כולם שונאים את המדינה". כולם הצטרפו בהסכמה.


כמה פשוט. לא יכול להיות שמאלני שמשרת בצה"ל. חייב להיות או או.

אני שם לב לאחרונה להסתכלות הפשטנית הזו, לא רק אצל הילדים. מתנחל שמאמין בזכויות אדם? הומו ימני? חרדי שרוצה לרכוש השכלה? תל אביבי שומר שבת? שמאלני שתומך בהפרטה? דמוקרט שרוצה להגביל את בית המשפט העליון? יהודי דתי שתומך בתחבורה ציבורית בשבת? או או.


ובכן, יש אנשים כאלו. יש הרבה.

כי תפיסת עולם זה דבר מורכב. העולם מורכב.

המורכבות הזו גורמת לנו להכיל סתירות, לבנות סדרי עדיפיות, להתלבט, לעשות פשרות, לבקר ולפעול יחד עם הביקורת, לטעות, להשתנות.

המורכבות הזו הופכת את החיים למעניינים, למרות שכל כך קשה להבין אותה ולצאת מההסתכלות הטבעית בתבניות ובסכמות פשוטות.

לעיתים הסתירות האלו באמת חורגות מההגיון, אך לרוב הן בגדרו.

המורכבות הזו היא אחד הדברים המרכזיים שחשוב לי ללמד. היא מופיעה כמעט בכל מערכי השיעור שלי. עכשיו מסתבר שהיא גם מופיעה סתם ככה, אולי, בחדר אוכל. הלוואי וזה ימשיך. כולנו יכולים לחיות טוב עם מורכבות.


* תמונה להמחשה: בתכלס' היא בכלל לא מהמילואים האלו, אלא צולמה לפני כמה שנים באימון ע"י אמיר וייס, חייל מוכשר בסוללה שלי (לשעבר). אז למה היא פה? טוב, האמת צריכה להיאמר, נראה לי שכל הפוסט הארוך הזה הוא סך הכל תירוץ כדי לשים אותה בפייס, לא היה לי הקשר יותר טוב;)

Drop Me a Line, Let Me Know What You Think

© 2023 by Train of Thoughts. Proudly created with Wix.com