שקט

שני פוסטים על חשיבות השקט


פורסם בפייסבוק ב1.11.2014


עלינו שלשום על המצדה בזריחה כדי לשתוק קצת. תלמידי כיתה ז ושתיקה? זה באמת על גבול ההזייה, תאמינו לי. אבל, החלטנו בצוות שנותנים להם חוויה אחרת של חיבור לטבע וגם לעצמם. ביקשתי מהם למצוא נקודה שמתאימה להם ולשתוק עשר דקות. בתגובה הם לא רצו לזוז מהמקום והתחיל טיפול קצר בהתנגדויות. בסוף התפזרנו אט אט לשקט ביחד וכל אחד לחוד. מרוב שהם היו רגועים ושקטים עבר יעל בינהם, ממש קרוב. במקום לצעוק הם פשוט התרשמו בדממה. אחרי 20 דקות גירדתי אותם בהתחננות שמספיק שקט. צריך להמשיך. יש לנו גם הרבה על מה לדבר. מצדה, בכל זאת. בסוף אחת מהן אמרה "לא חשבתי שיהיה כל כך מעניין סתם להיות בשקט". אז אולי ללמד זה, לפעמים, פשוט לא לעשות כלום. לשתוק.


פורסם בפייסבוק ב16.8.2014


"אתה צריך לרכוש את המיומנות לשבת ולא לעשות שום דבר, לא להעסיק את עצמך בכלום, ואת זה הסמארטפון לוקח ממך"*.


במסלול הראשון בטיול השנתי הוכתי בתדהמה. הסתבר לי שהכוכב הראשי של הטיול הוא הטלפון הסלולרי. היינו בטיול, אבל לא ממש היינו בו. כל הזמן הטלפון עבד, עדכונים מבחוץ, דיווחים החוצה והמון סלפים. הסלפים היו כה מרכזיים עד שהם הפכו למערכון שלנו המורים בטקס הסיום של השנה. לפעמים לא היה שקט, לא היה טבע, רק רקע לצילום. בשלב מסוים הגענו לחלק שבו ניתן ללכת במסלול צר צמוד לנהר, לא בדרך הראשית, במקביל אליה. מסלולון מעגלי. עצרנו.

ביקשתי מהתלמידים להשאיר את כל הדברים בכניסה למסלולון ולהיכנס למסלול לבד. אחד אחד. ללכת חמש דקות לבד, רק הם והנהר. הם לא רצו ללכת. הסתבר שזו הייתה מחשבה מפחידה. רק הם והטבע? בשקט?! נאלצתי להכריח אותם ועד היום אני כל כך שמח שעשיתי את זה.


מאז אני מקפיד לשלב שקט בכל אפשרות שיש בבית הספר. שקט מוחלט. זמן של שקט בכיתה, שקט בחצר, שקט בשדה שליד בית הספר. שקט מובנה. אלו הרגעים בהם מבטי ה"יש לנו מורה דפוק ואנחנו חייבים לעשות מה שהוא אומר" הם הכי שכיחים. אבל, אני מאמין שזה ישתלם להם. כדי להבין את גודל הבעיה צריך היה לראות את "הקריז" של התלמידים בליל חומה ומגדל שעשינו בבית הספר בו סגרתי את כל הטלפונים במשרד הרכזת. המבטים החטופים העורגים לכיוון המשרד, הישיבה חסרת הסבלנות ליד הדלת, ההמתנה המטורפת בבוקר להחזרת המכשירים. בחוץ היו החברים, פעילות, צחוקים, דיבורים. אבל, בפנים, בפנים היו הטלפונים!

אני מאמין גדול בכך שהטכנולוגיה מסייעת להתקדמות שלנו ושיש לה תרומה פוטנציאלית אדירה בחינוך, לכן אנחנו עושים בה שימוש רב בשיעורים ומחוץ להם. אבל אליה וקוץ בה. הקוץ מתואר היטב בכתבה וגם בסרטון עם לואיס סי.קיי הגאון שמוזכר ומופיע בה (הציטוט בראש שייך לו). אני חושב שזו תזכורת חשובה לכולנו שנדאג להיות קצת בשקט, להיפגש פנים מול פנים ולדבר. סתם ככה. שנדע להיות לבד ולא נהיה בודדים. השילוב בין שימוש בטכנולוגיה ושמירה על היסודות בלעדיה הוא הכיוון.


*https://www.mako.co.il/weekend-articles/Article-0307cbffc7ac741006.htm?sCh=7d61bdd9ccbc4310&pId=1471243973&Partner=mw&fbclid=IwAR3F9tvqXt_64O6mjsxbl3iNfZ8UWP7gwk7VGuku7jKzGpsxohUeOVNjq2E

Drop Me a Line, Let Me Know What You Think

© 2023 by Train of Thoughts. Proudly created with Wix.com