פורסם בפייסבוק ב12.1.2018
מסתיים אחד השבועות המהנים ביותר עבורי כמנהל.
לפני מספר שבועות החלטתי לפנות מראש את הלו"ז של השבוע הזה ולהשאיר רק פגישות קריטיות ושעות הוראה. בראשון בבוקר פירסמתי הודעה קצרה לצוות ולמורים ובה ביקשתי שיפריעו לי השבוע כי אני פנוי.
כך זכיתי לשבוע עמוס בכל טוב. צפיתי ב15 שיעורים, תלמידים שמעולם לא דיברו איתי נכנסו למשרד כדי להכיר ולספר. ישבתי לשיחות עם מורים בדשא. קיבלתי 8 הצעות מנומקות לשיפורים בבית הספר. שיתפו אותי בענייני לימודים, משפחה, התמודדויות, יחסים ועוד.. ולפעמים סתם עמד מישהו ליד הדלת, הצביע על השלט וביקש לשאול שאלה קטנה.
עד השבוע הזה הייתי בטוח שאני נורא נגיש ושכל אחד מרגיש בנוח להפריע לי ולפנות, כי "הדלת שלי פתוחה". מסתבר שלא כך. בסקר שערכנו לסיום המחצית רשמ/ה תלמיד/ה "הייתי כל כך רוצה לדבר עם גילי ושהוא יכיר אותי, אבל הוא תמיד נראה עסוק". אולי השבוע משהו השתנה 🙏