פורסם בפייסבוק ב17.5.2014
אומנות אי אפשר ללמד בלי חומרי יצירה, מוזיקה לא ניתן ללמוד בלי כלי נגינה, בתאטרון חייבים הופעות, בספורט לרוץ בבגדי התעמלות, בביולוגיה ניסויים במעבדות. ישנם מקצועות אשר ברור לכל שלמידה עיונית אינה מספקת, אי אפשר רק "לדבר על", חובה "לעשות את". חובה עלינו לקיים למידה מעשית, דרך הידיים, באמצעות חוויה ותרגול פעיל, שאינו כולל אך ורק קריאה וכתיבה. יקר ומסובך ככל שזה יהיה.
מה עם שאר המקצועות?
השבוע הזה עבורי היה בסימן למידה פעילה, דרך הידיים, הרגליים והעיניים. הייתי בשני סיורים היסטוריים-ספרותיים ברחובות תל אביב, בהדרכת התלמידים ובשיתוף נפלא עם המורות לספרות (שווה פוסט נפרד שיגיע בקרוב). צעדנו בדרכים בהן הלכו מקימי תל אביב, עברנו ליד בתי הקפה בהם ישבו המשוררים, התעכבנו על הכיתוב במצבות ישנות (הידעתם שפעם טרחו לכבד מורים כדוגמת אביו של נתן אלתרמן ולרשום על מצבתם "המחנך יצחק אלטרמן"?), נחנו במקומות בהם חלפו ופעלו ביאליק, דיזינגוף ולאה גולדברג. היה חם, היה מעייף, היה אמיתי ומחבר, לסיפורים, לשירים ולהיסטוריה שהיא סיפור עצום בפני עצמו.
את השבוע סיימתי עם הכיתה שלי בליל חומה ומגדל. במשך לילה אחד הם הקימו מגדל וחומה (גדר, למען הדיוק) פרי תכנונם, בהתאם לשיעור בכיתה. קשרנו, הרמנו מגדל, כתבנו סיפורים ברוח התקופה, עשינו תרגילי סדר של הבריטים ותרגולי מחתרות שהובילו, שוב, התלמידים. עברנו לילה ללא מנוחה, מתיש, לחוץ בזמן. הלילה כלל, ברוח התקופה, גם גמילה נקודתית מפאלפונים ושימוש במכשירים חשמליים (אין מילה מתאימה יותר מגמילה, חלק מהתלמידים היו פשוט בקריז. "הלילה הייתי ילד ללא אייפון" כתב לי אחד התלמידים). נאלצנו לדבר ולהנות יחד. השיא, ללא ספק, היה בבוקר בו הדריכו התלמידים כיתות אחרות וסטודנטים, בעייפות גלויה, על חומה ומגדל.
הסטודנטים שהגיעו לשיחה עם התלמידים שאלו אותי אחר כך איך ניתן ללמד ככה. האמת, אמרתי להם, היום אני תוהה, אם בכלל יכולתי ללמד את זה אחרת. אם ההיסטוריה היא כניסה לנעליו של האחר, האם ניתן ללמד אותה מבלי לחוות את העבר, להגיע אליו ולגעת בו, באופן הקרוב ביותר למציאות שניתן?