פורסם בפייסבוק ב26.1.2019
הפעם בנימה די אישית, פרטית. כן לבעלי לב חלש 😍
שאלו אותי שלשום, במסגרת פרויקט מיוחד שאנחנו עושים ועוד יסופר עליו, "האם זה חכם/ריאלי לצפות לאהבת חייך במהלך הנעורים"?
ואני, מה אני יודע לספר על אהבה? על אהבה לכל החיים? לא הרבה. אני יכול לדבר על זה כמו שאני יכול להסביר משהו במתמטיקה. אני יכול לתאר את זה, זה עובר במילים, אבל אני לא יודע איך זה באמת עובד. אתמול בבוקר, בתזמון מוזר, ה"אינטרנט" המליץ לי לקרוא את הכתבה הזו על נסיעה רומנטית לפריז שהתבררה כלא הכי מוצלחת*. על חלום רומנטי מהסרטים שלא בדיוק התממש. על סיפור אהבה שיפה לספר, אבל אולי הוא גדול מהחיים, אולי הוא רק בסרטים של סטרייטים. אולי הוא סתם תקווה ילדותית.
הקטע המשוגע הוא שבדיוק, בדיוק לפני שנה עליתי בספונטניות על מטוס לפריז בעקבות הלב. לא סיפרתי כמעט לאף אחד, אולי מילה פה או מילה שם, כי החיים הפרטיים שלי, לעומת דברים אחרים בחיי, הם עדיין נורא פרטיים. היום, אחרי מחשבות ועוד מחשבות, הבנתי שאני חוסך מאנשים סיפור יפה. סיפור על רומנטיקה שהיא כמעט כמו בסרטים. סיפור ילדותי על תקווה.
זה לא היה סוף שבוע מושלם (טיפ קטן- לאנשים שלא גדלו כאן בארץ סופ"ש לא נגמר בשבת. שווה להבהיר מראש 😅), אבל הוא היה הכי קרוב שאפשר. בתוך אחת התקופות הלחוצות בשנה התחלפה ההתרגשות מהעשייה בהתרגשות משהייה. זה היה סוף שבוע קסום, בעיר קסומה, עם אחד הבחורים הקסומים בעולם כולו. התפאורה, התאורה, הסאונד כולם התחברו עם הריח, הטעם והמגע לסצנה רומנטית סוכרתית. זה היה הבזק של חום אדיר במזג אוויר קפוא. אלו היו 48 שעות שיישארו איתי לכל החיים, למרות שהאהבה הזו כבר נגמרה.
תכננתי לספר עוד, אבל אני מגיע לכאן ומבין שזה יותר מידיי שלי (ושלו). אז המילים נעצרות שיישאר מקום לדימיון.
ברור לי שאני לא יודע איך ללמד על אהבה. אני לא יודע לומר מתי היא באה, אם בכלל, ואיך נכון לצפות לה. אבל אני כן יודע שאין לה גיל ואין לה חוקים. אני יודע שאם משהו לא עובד פעם אחת, זה לא אומר שלא יעבוד בפעם אחרת. אני גם יודע שאין סיפור שהוא גדול מהחיים. החיים הם הכי גדולים שיש.