הרשו לי, בזהירות, להציע אופטימיות לכמה רגעים.
פורסם בפייסבוק ב11.1.2020
כיוון שאי אפשר לחשוד בי שאני מסכים עם דבריו של שר החינוך הזמני כפי שפורסמו אתמול, אני מתיר לעצמי לפסוח על תגובתי לתוכן ההצהרות ולהתמקד במהות. המהות היא חינוך.
בזמן שהשר חוטא בלשונו ובכוונותיו, מתרחש חינוך אמיתי ברחבי הארץ. מול המשקל של כותרת בעיתון עומדים עוד ועוד רגעים מצטברים של חינוך ישיר ואוהב.
זה הרגע בשיעור בו אתה עובר בין השולחנות ומחמיא לתלמיד שצובע את הציפורניים שלו ואז בערב רואה אותו בפנימייה על עקבים ומגניב חיוך. הרגע בו תלמידה רואה אותך במסדרון, מביטה על הגרביים בצבעי הגאווה שבחרת היום ואומרת לך בהתרגשות "אני אוהבת, אוהבת, אוהבת את זה. תודה!". הרגע בו תלמידה מספרת שהיא לא יכולה לדבר עכשיו כי "החברה שלי מחכה" או הרגע בו עיניו של תלמיד נפערות בהשתאות כאשר כבדרך אגב אתה מספר לו שיש דבר כזה קבוצת שחייה גאה. אלו השיחות עם אמא על האפשרות שהבן שלה יבחר להיות רקדן ושיחה עם אבא שהבת שלו רוצה שיאפשרו לה לשחק בנבחרת כדורגל עם הבנים. אלו הם רגעים רק מהשבוע האחרון שלי!
תארו לכם כמה רגעים כאלו יש בכל שבוע בכל הארץ, כמה הזדמנויות חינוכיות, כמה אנשי חינוך המאמינים בטוב וכמה נשות חינוך הפועלות לטובת התלמידות והתלמידים שלהן. אנחנו רבים. במאבק הזה, לטובת דור העתיד ולטובת החברה הישראלית, יש ועוד יהיו מנצחים. אלו הם לא האנשים המתפתלים בראיונות או המנסים לעצב מציאות דרך מסדרונות השלטון, אלא אלו העוסקים במלאכה יום יום ויוצרים מציאות בשטח; בבתי הספר, בפנימיות, בתנועות הנוער, בגני הילדים, במתנ"סים ובמכינות. שם מוכרעת המערכה על ידי המחנכים.
רק בשבוע שעבר פורסמה כתבה על מורות ומורים גאים, אותו העיתון, תמונת מציאות שונה לחלוטין. בידכם הבחירה איזו תמונה אתם מעוניינים לצייר. אתם יכולים עוד השבוע להירשם לתעודת הוראה ולחפש את בית הספר בו תשתלבו או לבדוק אילו פנימיות מחפשות מדריכים או להרים טלפון לתנועת הנוער הקרובה לליבכם ולבקש להצטרף כעובד או מתנדב. זו הדרך.
הבחירה היא בין פרץ ובין שגיא וחן, חני ודניאל. בחרו להיות כמו שגיא או חן, חני או דניאל. תבחרו במסלול בו לא משנה מה תקראו בעיתון תוכלו לקום למחרת ולהשפיע ישירות.
זכרו כי כהונת שר חינוך חולפת ביעף בעוד עשייה חינוכית איתנה כסלע.
https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5652727,00.html…
ועוד תוספת קטנה-
בראיון נאמר כי שיקול הדעת לגבי יציאתו מהארון של מורה בפני תלמידיו שייך למנהל בית הספר. יחד עם זאת, אני יכול לספור על יד אחת את מספר מנהלי בית הספר שידוע לי כי הם עצמם מחוץ לארון (ואני מכיר די הרבה מנהלים ומנהלות). בהתאם לכך, להלן בקשתי- אם נכנסתם למערכת החינוך תשאפו גבוה. תיפסו עמדות מפתח ותלטשו עיניים לעבר ניהול. המערכת זקוקה לעוד מנהלות/ים להטב"קים ולא יזיק שגם יהיו עוד מפקחות, ראשי אגפים ובכירות במשרד מהקהילה.
קורים דברים טובים בשטח. בואו והיו חלק