פורסם במגזין 'דה מרקר' ב30.8.2019
יום ראשון השבוע. בזמן שמאות אלפי תלמידים נהנים מעוד כמה רגעים של חופש, בתיכון הבינלאומי בכפר הירוק מתארגנים ליום הראשון של שנת הלימודים. על רחבת הדשא הגדולה שבמרכז בית הספר, קבוצה של תלמידים מסתדרת במעגל ופותחת בסבב היכרות: תמר מאלון הגליל, נעמי מגרמניה, מילה ממקסיקו, דניאל מסין, דגינה ממונגוליה, אמיר ממזרח ירושלים וג'ושוע מארה"ב.
קיצור החופש הגדול אינו מקרי. שנת הלימודים בתיכון הבינלאומי, המכונה בית הספר הבינלאומי למזרח הים תיכון, ארוכה יותר משל שאר בתי הספר במערכת החינוך, והחופשות קצרות יותר, במטרה להספיק את כל תוכנית הלימודים. ככה זה כשמדובר באחד מבתי הספר היקרים בישראל עם שכר לימוד שנע בין 4,000 ל-32 אלף דולר בשנה (כולל מגורים בתנאי פנימייה). עם זאת, בבית הספר טוענים כי רק חלק קטן מהתלמידים משלמים את שכר הלימוד המלא, והיתר מקבלים סבסוד משמעותי ולעתים גם מימון מלא.
דבר במראה של בית הספר לא מרמז על הכסף הגדול שעובר בין קירותיו וגם לא על כך שמדובר באחד מבתי הספר המובילים בישראל, שמושך אליו תלמידים מצטיינים מכל העולם. מתוך כ–300 תלמידים מרחבי העולם שביקשו להתקבל לבית הספר בשנת הלימודים הנוכחית, רק 94 התקבלו בסופו של דבר.
בית הספר קטן בשטחו ונראה די סטנדרטי. המבנה פשוט, כיתות הלימוד זהות לאלה שבבתי הספר הציבוריים וכוללות לוח, כיסאות ושולחנות בטורים. שום דבר יוקרתי. על הקיר בכניסה לבית הספר כתובות מלות השיר Imagine של ג'ון לנון.
סיור בכיתות מגלה שאחת מהן מוקדשת לסופרת ג׳יי קיי רולינג ומלאה בפוסטרים מסדרת הארי פוטר שכתבה. כיתה נוספת מוקדשת לפועלו של מהטמה גנדי ואחרת לאלברט איינשטיין. מחוץ למבנה העסק נראה קצת יותר בינלאומי: מדשאה רחבה שממנה יוצא שביל ובסופו ניצבים דגלי מדינות רבות מרחבי העולם.
"גם כששואלים את התלמידים מה המטרה של בתי הספר, לפעמים הם עונים שהמטרה היא להכין אותם לחיים האמיתיים. ואני שואל, מה לגבי מה שקורה עכשיו? אלה לא החיים האמיתיים שלהם?"
בניגוד למערכת החינוך הציבורית, מספר התלמידים בכיתות בבית הספר הבינלאומי אינו עולה על 28 (לעומת עד 40 בתיכונים רגילים), ואין בהן אמצעים טכנולוגיים חדשניים. כל זה משני לדבר החשוב והעיקרי שמייחד את בית הספר: תוכנית לימודים שאינה כוללת בגרות ישראלית, ואינה מבוססת על שינון חומר אלא על פיתוח חשיבה ביקורתית, יצירתית ועצמאית. במקום להיבחן — התלמידים עוסקים בעבודות חקר, ואת מבחני הבגרות הישראליים מחליפה מערכת בגרות בינלאומית (IB) שמאפשרת לבוגריה להתקבל למוסדות השכלה גבוהה מובילים בכל העולם. השיטה מיושמת ב–144 מדינות, בין השאר בארה"ב, בקנדה, בריטניה, הולנד, הונג קונג, הודו ומקסיקו.
דווקא בישראל עדיין יש בעיות, והאוניברסיטאות מקשות מעט על הקבלה של הבוגרים. על פי נתוני בית הספר, כ–20% מהתלמידים הם מישראל, 20% מהרשות הפלסטינית או מזרח ירושלים וממדינות האזור כמו ירדן, אפגניסטן, תימן ומרוקו, שמגיעים לארץ דרך מדינה שלישית ומבלי שדרכונם יוחתם בכניסה לארץ. שאר התלמידים מגיעים ממדינות העולם.
המורים בבית הספר הם מורים מקצועיים לתחומים שהם מלמדים מהארץ וממדינות שונות. הלימודים, ולמעשה התקשורת כולה בין התלמידים לאנשי הצוות, נערכים באנגלית. על רקע ההבדלים האלה אי אפשר אמנם להשוות את הישגי התלמידים בבית הספר לאלה של שאר בתי הספר בארץ, אך אפשר לומר ששיעור הזכאות לבגרות IB בו מסתכם ב–90% בהשוואה לשיעור זכאות של כ–77% בשאר בתי הספר שבהם השיטה מיושמת בעולם. אף שמדובר בבית ספר פרטי שהלימודים בו יקרים, את שיטות הלימוד הנהוגות בו אפשר ליישם גם במערכת החינוך הציבורית.
"הלימודים לא תמיד קלים, כי החיים לא קלים"
הכפר הירוק, שבו ממוקם בית הספר, תחום בין תל אביב לרמת השרון על אחת מפיסות הנדל"ן היקרות בישראל. בשנים האחרונות הוא נהפך ממוסד חקלאי למוקד של עסקים שונים: חברות היי־טק, בריכת שחייה, פינת חי וקרקס לצד בתי ספר שונים, כמו הבינלאומי, בית ספר למנהיגות ואחרים. חוות סוסים שפעלה במתחם במשך שנים נסגרה, ובימים אלה היא משופצת כדי ליהפך למרחב למידה מתקדם עבור תלמידי התיכון הבינלאומי.
מנהל בית הספר, גילי רומן, יושב במשרד קטן בקומת הכניסה של בית הספר, שבמרכזו שולחן עגול המשמש למפגש עם תלמידים ומורים. על דלת הכניסה תלוי השלט "נא להפריע", ומחוץ לדלת ממתינים בסבלנות לסיום הראיון הורים לתלמיד מאלבניה, שהגיעו כדי להכיר את המנהל בבית הספר החדש של בנם. הם קראו את השלט אבל שומרים על נימוס וממתינים במסדרון. מדי פעם, סגניתו של רומן, מורה לפוליטיקה מאוסטרליה, נכנסת לחדר כדי להתייעץ בנושאים שקשורים לפתיחת השנה.
"אני מזמין אנשים להפריע לי, בדיוק כמו שאנחנו מזמנים את ההפרעות במהלך הלימודים", אומר רומן. "אין לנו בעיה לעצור את הלימודים ולדבר על פוליטיקה או על אירוע מורכב שקרה. ההפרעות, הבלבול והקשיים הם חלק מהחוויה החינוכית של כל תלמיד. הלימודים לא תמיד קלים, כי החיים לא קלים, אבל הם צריכים להיות רלוונטיים ובעלי ערך לחיים של הלומדים".
אתה יכול להעריך את רמת הקושי של תוכנית הלימודים אצלכם?
רומן: "מה ההגדרה שלך לקושי? אם אני רוצה להתמקד בקושי, אני יכול לדרוש מהתלמידים כאן לשנן ספרי טלפונים. זה יהיה מאוד קשה ותובעני, אבל מה זה יתרום להם? פעמים רבות חינוך הוא חוויה קשה מבחינה מחשבתית ורגשית, אבל הקושי צריך להיות בעל ערך ללומד. כשהכל כבר מוכן ולעוס ונותנים לתלמידים לשנן ולחזור על זה, אז לא רואים את האדם שבתוך התהליך הלימודי. הבגרות שלנו מאפשרת לתלמיד למצוא את עצמו בתהליך הלמידה".
הלימודים כאן תובעניים?
"מאוד. בכל אחד מהקורסים יש עבודת חקר ברמה גבוהה והמון אלמנטים של ניתוח. התלמידים נדרשים לא רק להכיר את הידע אלא גם להבין אותו, לנתח אותו ולהביט עליו מנקודת מבט ביקורתית. הלימודים כאן מורכבים, והתלמידים מתמודדים עם עומס משמעותי".
איך משפיעה העובדה שאתם לא מחויבים לבגרות הישראלית?
"כל התוכנית האקדמית של בית הספר מבוססת על חשיבה ובחירה. הלימודים בבית הספר מורכבים משישה אשכולות ראשיים, וכל תלמיד מחויב לבחור מקצוע אחד בכל אשכול. בכל מקצוע יש עבודת גמר, ויש גם מטלות וחובות נוספים, וגם מבחנים. בסיום כל שנה, כל תלמיד צריך להגיש עבודת תזה ברמה אקדמית על תחום שהוא בחר, ואחד מהמורים משמש כמנחה המקצועי שלו".
"התלמידים יכולים לשנן את החומר כמה שהם רוצים, אבל זה לא יעזור להם במבחן, כי הם צריכים להבין אותו"
יש בחינות על החומר הנלמד, הם עוברים מבדקים של ידע?
"יש מבחנים, אבל אנחנו לא אומרים כאן שצריך 'לכסות ידע'. אנחנו צריכים ללמד קונספציות ולחקור אותן ביחד. אנחנו מדברים על עיצוב וניתוח של ידע, ולא על שינון".
בכל התיכונים בישראל צריך להיבחן בשמונה מקצועות לפחות וללמוד חמישה מקצועות נוספים.
"נכון, ובתיכון שלנו כל תלמיד צריך לבחור רק שישה מקצועות חובה, והוא מחויב גם בפעילות חברתית או אמנותית וספורטיבית. אבל לדעתי גם בתוכנית הלימודים שלנו יש מקום לשקול לצמצם את מספר המקצועות שנלמדים לארבעה, כדי להפחית את העומס".
אז מה מעניין את התלמידים שלכם? אילו עבודות תזה הם מגישים?
רומן קורא לאחד מבוגרי בית הספר שהגיע לביקור. "מוחמד, על מה כתבת את התזה שלך?", וזה עונה לו: "על אמינם".
אמינם?
רומן: "כן, הראפר. זאת היתה עבודה בספרות אנגלית שכללה ניתוח ספרותי של השירים של אמינם. יש תלמידים שבוחנים בעבודות שלהם את ההשפעות הפסיכולוגיות של המשטר הטוטליטרי בצפון קוריאה, תלמידה אחרת בוחנת את התפישה של חינוך לא מוטה מגדר, תלמיד נוסף עושה עבודת חקר על ההשפעות הגיאו־פוליטיות של היחסים בין חיזבאללה, סוריה, אירן ורוסיה, ויש לי תלמיד שכתב עבודה על אופן ייצוג שחורים בתרבות באמצעות ניתוח האלבום Lemonade של ביונסה".
הם יכולים לכתוב על מה שהם רוצים?
"כל עוד העבודה היא בהיקף של 4,000 מלה, עומדת בכללים אקדמאיים נוקשים ונעשית בליווי של מורה מקצועי — אין לי בעיה".
מה היה קורה אם היית צריך ללמד למבחני הבגרות הישראליים?
"זה היה מגביל אותי מאוד, כי אני חושב שאי אפשר לקיים מוסד חינוכי שמעביר לתלמידים מסר שהוא לא מאמין בו על כל היבטיו".
למה אתה מתכוון?
"יש מורים בבתי ספר שנדרשים ללמד תוכנית לימודים שהם עצמם לא מאמינים בה, והם יודעים שהיא לא מפתחת את החשיבה של התלמידים או שמה אותם במרכז. הם אומרים לתלמידים שהם מאמינים בהם, שיש להם אחריות על החיים שלהם ושהם יכולים לעשות שינוי — אבל הם עצמם לא יכולים לשנות את הדרך שבה הם מלמדים מתמטיקה או היסטוריה. ולא רק זה, בתי ספר מתגאים בכך שלתלמידים יש יכולות ביטוי במועצת תלמידים, אבל לא שואלים מה דעתם כשהם נבחנים בבגרות באזרחות. חבל שבית ספר מייצר מסרים כאלה, אם זה בניגוד לחזון החינוכי ולמערכת האמונה והערכים של המנהל — זה בעייתי מאוד".
יכול להיות שהוא מאמין שאין לו ברירה, שתעודת הבגרות היא חובה לחיים.
"גם כששואלים את התלמידים מה המטרה של בתי הספר, לפעמים הם עונים שהמטרה היא להכין אותם לחיים האמיתיים. ואני שואל, מה לגבי מה שקורה עכשיו? אלה לא החיים האמיתיים שלהם? מה מעניין אותם ומה חשוב להם בזמן שהם בבית הספר? אני יודע שבית הספר הזה מכין את התלמידים לחיים, וזה גורם לי להרגיש הרבה יותר טוב מלהכין אותם לבגרות".
ההחלטה ללמד בישראל שלא במסגרת הבגרות היא לא פחות ממהפכנית. כבר שנים רבות אנשי חינוך, מהאקדמיה, מורים ומנהלים ותלמידים מבקרים בחריפות את שיטת הבגרויות הנהוגה בישראל. הם טוענים כי היא יוצרת כשלים רבים, אינה רלוונטית למציאות שמחוץ לבתי הספר או לשוק התעסוקה, ולא מפתחת את המיומנויות הנדרשות מבוגרי מערכת החינוך במאה ה–21.
לטענתם, מבחני הבגרות יוצרים עומס על המורים והתלמידים, והלמידה מכוונת למבחן בלבד, מה שגורר ניסיונות לשפר את הציונים בדרכים לא הוגנות כמו מיון של תלמידים, הנשרה, העברת תלמידים למגמות לימוד או ליחידות לימוד קלות יותר, העתקות, למידת החומר למבחן בלבד, הכנת 'שליפים' יחד עם התלמידים, תעשיית אבחונים במטרה לקבל הקלות בבחינות ועוד.
למרות זאת, ניסיונות להחליף את השיטה או לצמצם באופן משמעותי את מספר הבחינות נכשלו במשך שנים רבות. הניסיון האחרון היה של שי פירון בתקופת כהונתו כשר חינוך: הוא הבטיח לצמצם את הבגרויות לארבע־חמש בלבד, ולהפוך את הלמידה למשמעותית, אבל בגלל לחצים פוליטיים והתנגדות מהשטח העדיף ליישם רפורמה מצומצמת יותר, ללא שינוי של ממש בשיטת הבגרויות.
איפה טועה מערכת החינוך הישראלית?
"היא לא נותנת למורה ולתלמיד מקום בתוך תהליך הלמידה, ובסופו של דבר המורה והתלמידים עוברים לימודים שמנוכרים אליהם. המערכת עדיין מכוונת על העברת גושים של מידע לתלמידים, ויש בה מעט מאוד חשיבה ועצמאות. בתוכנית הלימודים כאן הדעה של התלמידים חשובה, הניתוח שלהם חשוב, והדרך שבה הם מסתכלים על הדברים חשובה. המחקר שהם עורכים מבוסס על תחומי העניין שלהם, והם חלק ממנו. הם לא לומדים רק בשביל השורה התחתונה שבאה לידי ביטוי בציון".
לא לומדים לשון
התיכון הבינלאומי פועל לפי תוכנית הלימודים של ארגון (IB (International Baccalaureate, שפיתח תקן לתוכניות לימודים שונות לילדים מגיל גן, המיושמת בכ–5,000 בתי ספר ברחבי העולם. בארץ התוכנית מיושמת גם בבית הספר הבינלאומי בגבעת חביבה ובבית ספר הבינלאומי במזרח ירושלים. בתיכון בכפר הירוק שמים דגש על שלום במזרח התיכון, ולצד תוכנית הלימודים הוא מפעיל מרכז לפתרון סכסוכים על שם המיליארדר לאון צ'רני, שבו תלמידים נפגשים ועורכים דיבייטים, לומדים ניהול סכסוכים ועוד. ובנוסף, התלמידים מחויבים לקחת חלק בפעילויות מחוץ לתוכנית הלימודים בספורט, אמנות, תרבות ותנועות נוער או לקחת חלק בדיונים לפי מודל האו"ם: כל תלמיד מקבל על עצמו לייצג מדינה ואת המדיניות שלה, ולהעביר החלטות וקריאות. בישראל יש בתי ספר נוספים שמדמים דיונים באו"ם, והם מתחרים ביניהם.
בניגוד לאופן הפעולה של משרד החינוך, שמפקח על כך שבתי הספר עומדים בדרישות הלימודים ובהישגי הבגרות, בשיטת הלימודים שמיושמת בבתי הספר הבינלאומי הפיקוח והערכה מתקיימים רק אחת לחמש שנים, ובמקום להתמקד בהישגים בלבד מוודאים שהתלמידים מפתחים יכולות כמו סקרנות, יצירתיות וחשיבה ביקורתית. "אנחנו צריכים כל הזמן לוודא שאנחנו משלבים את האלמנטים האלה בתוך ההליך החינוכי", אומר רומן. "ומעבר לזה, כל התלמידים מחויבים ללמוד את הקורס תיאוריה של הידע, שמטרתו היא לפתח חשיבה ביקורתית על עולם הידע, ולאפשר לתלמידים לבנות את עולם הידע שלהם".
איך עושים את זה?
"בגדול אנחנו מערערים על האופן שבו הם גיבשו את דרכי החשיבה הקודמות שלהם ואת הידע שלהם. אנחנו שואלים איך נכון לאתר ולעבד ידע, מה לדעתם האמת. זה קורס עם הקשרים אקדמיים וחברתיים, ולמורים יש חופש פעולה גדול יחסית בשיעורים האלה".
הם לא לומדים שפה זרה או מתמטיקה?
"אפשר ללמוד מתמטיקה, אבל אפשר לבחור בין תיאורטית ליישומית. בין האשכולות הנלמדים יש גם אשכול שפה וספרות".
וזה כולל קורסי לשון עם שווא נח ופועל והתפעל?
"לא, תוכנית הלימודים לא מאמינה שזה הדבר החשוב ביותר, וזה בכלל לא נמצא בהיצע הקורסים. לימודי לשון בבתי הספר בארץ מזכירים יותר לימודים שעוברים כדי לרכוש שפה חדשה".
אז איך בכל זאת נראים הלימודים כאן?
"יש פה מעט מאוד שינון, אם בכלל. למשל, בקורס כמו פוליטיקה גלובלית שאפשר ללמוד כאן, אין שינון בכלל. הבחינה בסוף הקורס לא מבקשת מהתלמידים לתאר להם את התיאוריה, אלא מבוססת בעיקר על ניתוח של מקרי מבחן והשוואות בין תהליכים. הם יכולים לשנן את החומר כמה שהם רוצים, אבל זה לא יעזור להם במבחן, כי הם צריכים להבין אותו".
התיכון הבינלאומי הוקם לפני כחמש שנים ביוזמה של עודד רוז, כיום מנהל לשכת הסחר ישראל־ארה"ב, שלמד בבית ספר דומה בקנדה, וקובי נווה, מנכ"ל הכפר הירוק. אופן הפעילות שלו דומה לזה של תיכון פרטי: הקבלה אליו כרוכה בראיונות ובממוצע ציונים, שכר הלימוד גבוה, והוא אינו מפוקח באופן שוטף על ידי משרד החינוך אלא על ידי חברת IB, האחראית לתקן של תוכנית הלימודים הנלמדת בו.
למרות זאת, התיכון אינו מוגדר פרטי, הוא מתוקצב על ידי משרד החינוך, אך בשיעור נמוך יותר משאר התיכונים בישראל, והמורים שמועסקים בו מאוגדים בארגון המורים, כמו שאר מורי התיכון בארץ, אך חלקם מועסקים בחוזים אישיים. ב–2018 העביר משרד החינוך לתיכון תקציב של כ–2.2 מיליון שקל, כך שהוא מממן כל תלמיד הלומד בו בכ–40% מהתקציב שמושקע בממוצע בתיכונים בישראל. התקציב השנתי הכולל של הבית הספר הוא 11 מיליון שקל.
למה שתלמידים מארה"ב או מאירופה, שיש להם המון אפשרויות בחירה, יעדיפו להגיע לכאן?
"אני חושב שהרבה תלמידים נמשכים לפתיחות היצירתית והמחשבתית שיש בישראל וגם לרוח היזמית, המשוחררת והחצופה יותר שיש בחינוך הישראלי".
בכל זאת, חלקם עוזבים תנאים נוחים ואת המשפחה שלהם כדי לעבור לגור בפנימיה באזור שסובל מסכסוך מדמם.
"יש ילדים שמשהו בוער בהם ולא מספיק להם להיות במקום שבו הם נמצאים, כי הם רוצים לצמוח. הם מרגישים שהם רוצים לשנות את העולם. לא מעט ילדים רואים את הסכסוך הישראלי־פלסטיני כהזדמנות ללמוד איך לפתור קונפליקטים. מצד שני, יש פה גם ילדים שמשהו לא עבד עבורם מספיק טוב בבית או בבתי הספר הקודמים שלהם, ומוצאים בתיכון הזה סוג של מקום מפלט".
איך הם יכולים להתקבל לבית הספר?
"אין לנו בחינות קבלה. יש הליך קבלה שבודק קודם כל את ההתאמה לחיי הפנימיה ואת רמת הבגרות והמוכנות הרגשית שלהם. אחר כך בודקים את המוטיבציה שלהם. ההליך הזה מורכב משני ראיונות ומשלושה חיבורים שהמועמדים כותבים על למה הם רוצים ללמוד בבית הספר, לתאר חוויה ששינתה את הדרך שבה הם חושבים, וחיבור נוסף שבו הם שואלים את עצמם שאלה ועונים עליה. הם מגישים תעודות והמלצות ממורים ותלמידים. הם גם צריכים להתבטא ברמה טובה באנגלית".
ומבחינת הישגים?
"אנחנו מנסים לראות אם יש להם פוטנציאל לעמוד בתוכנית הלימודים. אנחנו מתרשמים בעיקר מהמוטיבציה שלהם".
וכל זה רק בתנאי שהוריהם יכולים לשלם את שכר הלימוד.
"כשתלמיד מתקבל ללימודים אנחנו פורשים בפניו סקאלה שמחלקת את שכר הלימוד לדרגות שונות, והוא ומשפחתו בוחרים מה שכר הלימוד שלדעתם הם יכולים לעמוד בו, ומגישים גם נתונים על מצבם הכלכלי. ברוב המקרים אנחנו מאשרים את שכר הלימוד שהם מבקשים או יכולים לשלם. רוב התלמידים זוכים לסבסוד גבוה. שכר הלימוד פה לא מהווה חסם לתלמידים והוא גם נמוך יותר מבתי ספר דומים בעולם. בסופו של דבר, שכר הלימוד שהתלמידים משלמים פה הוא שכר הלימוד שמקובל בפנימיות".
למה משרד החינוך צריך לתקצב אתכם אם אתם פועלים במנותק ממערכת החינוך הישראלית?
"משרד החינוך מחויב לתמוך בתלמידים זרים שזכאים לקבל חינוך. פרט לכך, אני חושב שבמשרד החינוך שותפים לרצון להקים בישראל את אחד מבתי הספר הכי טובים בעולם, שמושך תלמידים ממדינות שונות, וגם מאפשר מגוון פדגוגי. אני מקווה שמה שאנחנו עושים כאן ישפיע על החינוך בשאר בתי הספר בישראל. יש אנשים במדינה שמאמינים בחזון של בית הספר ובמשימה שלו, ומאמינים שנכון שיהיה מוסד שיקיים ערכים של פתיחות מחשבתית, רב־תרבותיות, שלום, קיימות וחינוך איכותי".
גם בממשלה הנוכחית?
"ביקרו כאן חברי כנסת ושרים מכל המפלגות, וכולם מבינים שמה שאנחנו עושים חשוב וראוי. מדינת ישראל צריכה להכיל סוגים אחרים ושונים של בית ספר. אני מאמין שאף שר לא ירצה לפגוע באי המיוחד שהקמנו כאן".
אי שרק מעטים יכולים להגיע אליו.
"למה?"
בגלל תנאי הקבלה.
"לומדים כאן תלמידים מכל הרמות ומכל הרקעים. המטרה שלנו היא לייצר את הגיוון הזה. תלמידים עם מוטיבציה גבוהה יכולים להתקבל ללימודים כאן גם אם הם גרועים במתמטיקה או אם האנגלית שלהם לא יותר מסבירה, אבל אני לא אקבל ילדים אם נבין מראש שהם לא מוכנים לאתגר או רק כדי שייכשלו כאן. אני מקבל גם תלמידים שיש להם פערי שפה באנגלית, ובהתחלה הם מתקשים, אבל כשהם מפתחים את השפה, אז פתאום אנחנו מגלים עד כמה הם התקדמו. במקום הזה הבנתי עד כמה רכישת מיומנויות השפה היא קריטית, ושאנחנו עושים עוול לילדים בכך שאנחנו לא עוזרים להם להתמקד בשיפור הבנת הנקרא וההבעה שלהם, בכל גיל".
האם יש שינוי בחתך הסוציו־אקונומי של התלמידים?
"ככל שבית הספר צובר ותק יותר אנשים שומעים עליו, ומגיעים לתלמידים מיותר מקומות ברחבי הארץ, והגיוון החברתי־כלכלי של התלמידים מתרחב. מגיעים לפה יותר תלמידים מהפריפריה, וזה הגיוון שאנחנו שואפים להגיע אליו כדי להשפיע על כל החברה הישראלית".
"חוסר הניסיון עזר לי"
רומן, בעל תואר שני במינהל ציבורי, הגיע לתפקיד הזה די במקרה. התפקיד הראשון שלו במערכת החינוך היה מורה מחליף. בתקופת המחאה החברתית ב–2011 הוא היה אחד החברים בקבוצה "ח' זה חינוך", שלאחר מכן שינתה את שמה לתנועת המורים, ששמה לה למטרה לשפר את מערכת החינוך הציבורית. "רציתי לשנות את מערכת החינוך, אבל לא מתוך בתי הספר", הוא אומר, "אפילו די סלדתי מהרעיון הזה. החלום שלי לא היה להיות מורה או מנהל".
בסופו של דבר, רומן מצא עצמו כמנהל המרכז ליזמות חינוכית בבת ים, לאחר שהיה אחד ממייסדיו. ״במרכז ליזמות בבת ים היתה לי תחושה שאני לא יכול להגיד למורים ולמנהלים מה לעשות בלי לדעת מקרוב מה קורה בבתי הספר", הוא מספר. "אז הגעתי לכפר הירוק כמורה מחליף והתאהבתי בתחום. אחרי חצי שנה נהפכתי למורה מקצועי להיסטוריה ואזרחות ומחנך במשרה מלאה". לאחר תקופה קצרה, הוא מונה לרכז הפדגוגי של חטיבת הביניים בכפר הירוק, ולאחר מכן התבקש על ידי מנכ"ל הכפר קובי נוה לנהל את התיכון הבינלאומי, לאחר שהמנהלת הקודמת שלו פרשה. "הייתי אז בן 31 וזאת לא היתה התוכנית שלי, אבל מאוד אהבתי את העבודה בניהול פדגוגי, ונתתי לזה הזדמנות".
לא חששת מכך שאין לך מספיק ניסיון בהוראה ובניהול?
"חששתי, אבל חששות לא יכולים להיות דרך נכונה בהחלטות מהסוג הזה. אני לא מסתכל על הדברים דרך הפריזמה האישית שלי, אלא דרך ההשפעה שאני שואף אליה. לנהל בית ספר עם משימה כזו ותפישה פדגוגית כזו זה בהחלט קשה, אבל זאת הזדמנות לעשייה ייחודית שלא אומרים לה לא, בלי קשר לגיל. אני מאמין שעם תפישה נכונה, ראייה חינוכית מגובשת ומספיק נחישות והשקעה אפשר לצלוח אתגרים וקשיים. לנהל את בית הספר הזה זה הגשמת חלום שאפילו לא ידעתי שיש לי. גם לקדם שלום וגם לעסוק בחינוך ולפרוץ דרך, זה דבר יוצא דופן שהיית מוכן להשקיע את כל כולי כדי לוודא שאצליח".
אז חוסר הניסיון שלך לא הכשיל אותך?
"במידה מסוימת חוסר הניסיון עזר לי כאן, כי היה לי ראש מספיק פתוח. כמעט כל ישראלי שיגיע לנהל את בית הספר הזה לא יהיה מנוסה מספיק בתוכנית האקדמית הבינלאומית, אז זה יותר עניין של פתיחות ומהירות למידה מאשר של ניסיון. הדבר הכי חשוב הוא הכרה ברורה שאתה לא יודע הרבה דברים ויש בצוות אנשים מנוסים וחכמים ממך, ולדעת לעבוד איתם ולרתום אותם לחזון ולתהליכים שברצונך להוביל. זה היה קשה, אני לא אכחיש".
מה היית משנה בחינוך הציבורי?
"צריך להתחיל בכך שהתלמידים צריכים לראות את עצמם כשותפים להליך הלמידה, וכבעלי ערך בתהליך הזה. אפשר לעשות את זה על ידי מתן אפשרויות בחירה רחבות יותר, גמישות פדגוגית, העצמת המורים והקטנת העומסים בחומרי הלימוד. כמובן שמהלך כזה צריך לבוא יחד עם צמצום מספר בחינות הבגרות והעמקת הידע והתכנים במקצועות שיישארו. הדגש צריך להיות על פיתוח מיומנויות חשיבה, אלמנטים חברתיים, רגשיים ואישיים של התלמידים".
במערכת החינוך מתנגדים לצמצום מבחנים בטענה שאז התלמידים לא ילמדו את החומר.
"חשוב להגיד שיש הבדל בין ללמוד לבין לזכור. התלמידים לומדים את מה שמעניין אותם וזוכרים את מה שהם צריכים לזכור לבחינה. אתה יכול לאמן אותם לזכור את החומר במשך שלוש שנים מהחיים שלהם, אבל הם ישכחו אותו יום אחד אחרי הבחינה. זאת לא למידה אמיתית".
אבל בסוף בא איזה פוליטיקאי ואומר שאם התלמידים לא ייבחנו בתנ"ך - הם לא ילמדו תנ"ך.
"אני בטוח שאם הם ישקיעו שבוע בעבודה אקדמית על דמות בתנ"ך או על אחד המשלים, אז הם יזכרו את זה לכל החיים. אנשים מסתכלים על הבגרות כי היא כלי שהתלמידים צריכים להמשך החיים שלהם, זה לא אומר שהם באמת צריכים את זה לחיים".
אתם מלמדים תנ"ך?
"זה לא אחד המקצועות שניתן ללמוד בתוכנית הבינלאומית שאנחנו מלמדים. המקצועות כאן הם חלק מהתוכניות שמציע ה–IB, והוא כן מציע לימודים בקורס על דתות העולם, ואני מתכוון להציע להם להוסיף קורס תנ"ך".