בשלהי אוקטובר 2023 חזרתי לארץ ממסע בברלין למען החטופים, למען אחותי ירדן, שנחטפה מקיבוץ בארי והייתה אז עדיין בשבי החמאס, היישר אל ספת הפסיכולוג. ישבנו שם שנינו בחדר ובינינו נפרס ים של דאגה, כאב, חשש עמוק, אפילו אימה. אף על פי כן, הדבר שהטריד את שנינו יותר מכול היה עניין אחר. סיפרתי לו שקשה לי להחזיק את האפשרות שהיא תחזור. שזה נראה כל כך טוב, טוב אדיר ממדים שכזה, יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי, שאני מתקשה להתקרב אליו; אני פוחד. "ממה אתה פוחד?" הוא שאל אותי, ועניתי לו שאני פוחד שז

אח של אני רוצה להתעכב רגע על הטייטל שלי היום- אח של ירדן ששוחררה משבי חמאס מגיל שלוש הייתי אח של ירדן, תמיד אח בכור וגאה. זה התפקיד המעצב של חיי, אבל מעולם לא הצגתי כך את עצמי בציבור, בטח לא בכנס כזה תחת הטייטל- אח של.. כל החיים אנחנו עובדים על ליצור לעצמנו זהות אישית, להציג את עצמנו סביב ההישגים או התפקידים שלנו, ופתאום בוקר אחד התחלתי להציג את עצמי קודם כל כאח של חטופה. בשטחי הלחימה בבארי פניתי לקצינים בתחינה לחפש את ירדן כאח של, זה הדבר היחידי שידעו עליי. אחר כך בתקשורת, א

הבשורה האמיתית בחינוך היא הבינה המלאכותית שתוכל גם לספק לילדינו את הידע הנדרש וללוות את הלמידה. עד אז כדאי שנתמקד באיכויות האנושיות בחינוך

"אהבה של מורה" זה סוג מוזר של אהבה אשר ניתן לדון בו מבחוץ, אך להבין אותו רק מבפנים... אתה באמת לומד להכיר אותה כאשר אתה חווה אותה

עבור המורה הנרגש בשנתו הראשונה, עבור המחנכת שרקמה חלומות לכיתת החינוך החדשה שלה, עבור המורים שחייבים להרגיש את הכיתה- זו שנה קשה עבורכן.ם