לפני כמה ימים נכנסתי, כמו כל ערב, למרכז הלמידה בפנימייה. באחד השולחנות הקיצוניים ישב תלמיד ערבי מכיתה ז' וקרא את הרומן "גוף שני יחיד"...

מה מביא תלמידי כיתה ט' להסתובב בבית קברות ולהניח פרחים על קבר של אדם שנולד בגרמניה במאה הקודמת קודמת?

היכולת לעודד עוד מקצוענות ומצוינות, לתת חיזוק למורים משקיענים ואף למשוך כוח אדם איכותי להוראה תלוי בחשיפת הקסם ובהפיכת המורה לשחקן מפתח

הידיעה הנוראית על מצעד הגאווה תפסה אותי באמצע החיים היפים של חופשה באיי הגלפגוס. ככל שניסיתי להרפות מהמחשבות בעניין, כך הן הטרידו אותי יותר

יש הטוענים שהיא אחראית לדבר המשמעותי ביותר לעתידה של ישראל, אולם, סביר להניח שקוראי שורות אלו מתקשים לשלוף מראשם את שמה

בנט מועד להתפתות ולחשוב שיש ביכולתו לקבוע מה ילמדו ילדי ישראל - אבל אין ביכולתו לשנות את המציאות שבה הידע אינו מוגבל, וכבר מזמן אינו מונחל מ

אם ההיסטוריה היא כניסה לנעליו של האחר, האם ניתן ללמד אותה מבלי לחוות את העבר, להגיע אליו ולגעת בו, באופן הקרוב ביותר למציאות שניתן?

הלוואי ותחושו במסדרונות הכנסת שהמקום הזה שייך לכם, שאתם מכבדים אותו ומאמינים ביכולתכם להשפיע על הנעשה בו, היום או בעתיד

המורכבות הזו היא אחד הדברים המרכזיים שחשוב לי ללמד. היא מופיעה כמעט בכל מערכי השיעור שלי. עכשיו מסתבר שהיא גם מופיעה סתם ככה,אולי, בחדר אוכל

אני חושב שמזמן התחלנו בהפחתה מתמדת של ויכוח אמיתי, כזה שבו נדרשים לטרוח על נימוק הדעות שלנו וחידודן מול אחרים. רבים מאתנו שבויים של ססמות

עלינו שלשום על המצדה בזריחה כדי לשתוק קצת. תלמידי כיתה ז ושתיקה? זה באמת על גבול ההזייה, תאמינו לי.

"מה ששווה לעשותו, שווה לעשותו בצורה עלובה"- מכתב לרכזי מקצוע בכפר הירוק

טקסט מורה ליום כיפור- סליחה מהתלמידים שלא הבינו, לא הצליחו לעקוב, לא הסתדרו, לא היה להם אפילו בבית מי שיעזור והמשכתי הלאה בלי להסתכל לאחור

איננו רוצים שהתלמיד ישאיר את עצמו מחוץ לשערי בית הספר כאשר הוא מגיע ללמוד כי למד שאופיו ומחשבותיו אינם רלוונטיים ומפריעים למה שמתרחש בפנים

מעטים מרגישים שהם הרוב השפוי ושיש להם כוח להגיב. פתאום להיות מתון מצריך אומץ. לכן, לדעתי, עלינו להפסיק לשתוק לבד, אלא להגיב ביחד

בסיום השנה שאלה אחת חזרה על עצמה הכי הרבה פעמים ולהפתעתי הרבה היא הייתה: "נכון שתזמין אותנו לחתונה שלך?". נאלמתי ולא הצלחתי לענות. כן, אני.

אני רוצה לספר לכם על נאוה דבש. נאוה היא הרוח החיה והנשמה היתרה של הכפר הירוק. היא אשת חינוך, מורה ורכזת, עוד הרבה לפני שסיימתי בית ספר

ההקשרים החשובים הם הקשרים אישיים שאדם עושה לעצמו וביחס לעצמו. לדברים שחשובים לו ומדברים אליו. אז החלטתי לזרום באופן מסוים עם ההפרעות...

למה שארצה לעבוד במקום בו אני צריך להסתתר מאוחרי הדלת כדי לעשות מה שאני רוצה? למה שלא אשתף את החברים בעבודה? למה כל אחד רק בכיתה שלו או שלה?

האם מבחן מפמ"ר (מבחן ארצי באזרחות) יכול להסתיים באנדרנלין גבוה?